5 כפות עץ ממחנה הנשים ראוונסבריק. [ראשית שנות ה־40].
הכפות נאספו במחנה, ונשמרו בתום המלחמה על ידי שתי אסירות המחנה שניצלו, ונשמרו בבית בירושלים למעלה מ 60 שנה.
כידוע בראוונסבריק כל אסיר/ה קיבלו רק צלחת אחת, כוס אחת וכפית אחת, שאותם נאלצו להחזיק איתם כל הזמן. אסיר שאיבד את אחד מכלי האוכל פשוט לא זכה למנת אוכל. לעיתים אף הנהלת המחנה אסרה עליהם לשטוף את כלי האוכל, והאסירים נאלצו להשתמש פעם אחר פעם באותו הכלי מבלי שנשטף.
מחנה ראוונסבריק (כמאה ק"מ מצפון לברלין) נחשב למחנה הריכוז (שמאוחר יותר אף הפך למחנה השמדה) לנשים הגדול ביותר בגרמניה. בשיא פעילותו הכיל המחנה ביחד עם מחנות החוץ שלו, כ-46,100 אסירות. האסירות היהודיות במחנה הוכרחו לשאת טלאי צהוב. כחלק מהמגמה הכללית של שיעבוד אסירי המחנות לכלכלת המלחמה ולתעשיית הנשק במיוחד, הקימה חברת סימנס החל ביוני 1942 מתקני ייצור במחנה, שבהם הועבדו אסירות המחנה. תנאי החיים במחנה היו קשים מנשוא. אלפי אסירות נורו למוות, נחנקו, הומתו בגז, נקברו חיים או הועבדו בפרך עד מוות. ראוונסבריק נודע כאחד המחנות שבהם רופאים גרמניים ביצעו ניסויים אכזריים בבני אדם החל מאוגוסט 1942. המחנה גבה את חייהן של כ 40,000 קורבנות.
אורך: 26 ס"מ. מצב טוב.
