Prof. Titus Brandsma Mijn cel en dagorde van een gevangene - פרסום ראשון של היומן היומי שכתב טיטוס ברנדסמה בבית הסוהר בסכוונינגן לאחר שנתפס על ידי הגסטפו, היומן הינו המסמך האחרון שהתפרסם לפני שנרצח בדכאו. הוצאת W. BERGMANS -TILBURG . [הולנד], 1945. העותק של ניצול השואה היהודי - הולנדי, ההיסטוריון, וצייד הנאצים ז'ול שלביס (Jules Schelvis) - הניצול היחיד מבין 3005 האנשים שהובלו בטרנספורט ה־14 מווסטרבורק למחנה ההשמדה סוביבור! עם חתימת ידו בעמוד ליד השער.
טיטוס ברנדסמה היה נזיר הולנדי, כומר קתולי ופרופסור לפילוסופיה. ברנדסמה התנגד נחרצות לאידיאולוגיה הנאצית והתבטא נגדה פעמים רבות לפני מלחמת העולם השנייה. הוא נכלא במחנה הריכוז דכאו, שם נרצח. לאחר פלישת הנאצים להולנד במאי 1940, נודע להם אודות המאבק ארוך הטווח שניהל במשך השנים ברנדסמה נגד הפצת האידיאולוגיה הנאצית ולמען החופש. הנאצים חיפשו אחריו, וב 20 בינואר 1942 הוא נעצר. הספר שלפנינו הינו פרסום ראשון של דפי היומן שכתב ברנדסמה בשבוע הראשון למעצרו עוד לפני שנלקח לדכאו. פרופסור ברנדסמה נעצר ב 20 בינואר 1942 והוכנס לתא 577. כשלמחרת בבוקר הוא המתין לחקירה בהאג. מהיומן עולה כי הוא האמין בכל לבו כי יעבור את החקירות בשלום וישוחרר בקרוב ממש. הוא מתאר את התנאים בבית המעצר, את האוכל הדל שקיבל, ואת מסדר הבוקר שעבר, וכן את הדרכים בהם התכונן לחקירת האס אס. לאחר שהוחזק בשבי בסכוונינגן, הועבר ברנדסמה למחנה הריכוז דכאו ב-19 ביוני 1942. בריאותו הדרדרה במהירות, והוא הועבר לבית החולים במחנה, שם נרצח ב 26 ביולי 1942 על ידי זריקה קטלנית שקיבל מאחות - חיילת אס אס במחנה, כחלק מתוכנית הניסויים הרפואיים שעשו הנאצים בגופם של האסירים, גופתו נשרפה כמה ימים לאחר מכן. בשנת 2005 נבחר ברנדסמה על ידי תושבי ניימיגן לאזרח החשוב ביותר שחי בה.
ז'ול שלביס [1921-2016] היסטוריון, סופר, איש דפוס וניצול שואה יהודי-הולנדי יליד אמשטרדם. לאחר שהגרמנים כבשו את הולנד, שלביס פוטר מעבודתו בשל היותו יהודי. לאחר מכן עבד בעיתונים שונים והשתתף בארגון תנועת נוער מקומית. הוא ומשפחתו נעצרו באמשטרדם ב-26 במאי 1943. הם גורשו למחנה המעבר וסטרבורק, שם שהו שישה ימים לפני שנשלחו למחנה ההשמדה סוביבור. הם היו בין 3,005 יהודים הולנדים בטרנספורט ה-14 לסוביבור. המסע נמשך 4 ימים. עם הגעתם למחנה נבחר שלביס להצטרף ליחידת עבודה שנשלחה למחנה העבודה דורוחוצ'ה. שאר בני משפחתו ובני הזוג בוז'יקובסקי נשלחו להשמדה בתאי הגזים. שלביס היה הניצול היחיד מבין 3,005 האנשים שהובלו בטרנספורט ה-14 מווסטרבורק למחנה ההשמדה סוביבור (ואחד משני ניצולי השואה ההולנדים היחידים מסוביבור לצד סלמה אנגל וינברג). בדורוחוצ'ה, יהודים מפולין ומהולנד נאלצו לעבוד בתנאים איומים ובעבודה קשה. שלביס הצליח לשרוד לאחר פגישה עם מפקד המחנה, שבמקרה היה מודע לכך שבמחנה עבודה סמוך זקוקים למדפיס. עם זאת, מסיבות לא ברורות, שלביס נשלח במקום זאת למחנה באזור לובלין, שם נאלץ לבנות צריפים. משם הועבר לגטו רדום, שם הוטל עליו להרכיב מחדש בית דפוס שפורק והובא מוורשה. התנאים ברדום היו טובים משמעותית ממה שחווה שלביס בלובלין ובדורוחוצ'ה. עם התקרבות הצבא האדום, שלביס נשלח לטומאשוב מזובייצקי. משם הגיע בסופו של דבר לאזור שטוטגרט, שם שוחרר על ידי הצבא הצרפתי ב-8 באפריל 1945. שלביס היה עד תביעה מרכזי במהלך המשפטים של קרל פרנזל, ג'ון דמיאניוק ופושעי מלחמה אחרים ששרתו בסוביבור. הוא המייסד של מוזיאון סוביבור וכן מחברם של מספר ספרים ומחקרים היסטוריים על במחנה. לשלביס מקום של כבוד בזכות זיכרונותיו ומחקריו ההיסטוריים על סוביבור, שעליהם זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אמסטרדם, קצין במסדר אורנג'-נסאו ומסדר ההצטיינות של הרפובליקה של פולין. לאחר המלחמה נשאר שלביס להתגורר בהולנד ונפטר שם ב-3 באפריל 2016 בגיל 95.
[1] 31 עמ'. כתמים במעטפת, חיזוק בנייר דבק בעמוד השער ובעמוד האחרון. קרע חסר בחלקו העליון והתחתון של עמוד השער ללא פגיעת טקסט. פרט לכך מצב טוב.
