"רשומות" - כתבי אמנה, אמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, נתקבלה על ידי עצרת האומות המאוחדות ביום ז' בכסלו תש"ט 9.12.1948, נחתמה בידי נציג מדינת ישראל ביום ד' באלול תש"ט 17.8.49. עברית ואנגלית עמוד מול עמוד - מהמסמכים ההיסטוריים החשובים ביותר שמדינת ישראל מחויבת אליהם. הוצאת המדפיס הממשלתי.
כתב אמנה - המסמך הרשמי הראשון של רשומות מדינת ישראל בדבר המניעה והעונש על השמדת עם. זהו הנוסח הרשמי הראשון של כתב האמנה בה משתתפת מדינת ישראל ובה מפורטים סעיפי העונש על "השמדת עם" עוד לפני שנכנסה לתוקף רשמי כחוק הכנסת שהתקבל ב 29 במרץ 1950.
"מתוך הכרה שבכל הדורות היתה השמדת עם גורמת אבידות גדולות לאנושות, ובהיותם משוכנעים שכדי להסיר מעל המין האנושי את השוט הנתעב הזה דרוש שיתוף פעולה בינלאומי, באו לכלל הסכם לאמור: בעלי האמנה מאשרים שהשמדת עם, בין בימי שלום בין בימי מלחמה, הוא פשע על פי החוק הבינלאומי, ובעלי האמנה מקבלים עליהם למנוע אותו ולהעניש עליו...". האמנה קובעת את ההגדרה של מה נחשב "השמדת עם": "הריגת אנשים הנמנים עם הקבוץ, גרימת נזק חמור בגוף או בנפש לאנשים הנמנים עם הקבוץ, העמדת הקיבוץ בכוונה תחילה בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתו הגופנית, כולו או מקצתו, קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקבוץ, העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה..." . עוד קובעת האמנה כי בני אדם שיאשמו בהשמדת עם ישפטו על ידי בית המשפט בו של המדינה שבארצה נעשה המעשה או על ידי משפט פלילי בינלאומי, ומסדירה בסעיפים נוספים את כל תנאי קיום האמנה עליה חתמו גם מדינות נוספות.
האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם (באנגלית: The Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide) אומצה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות בהחלטת האו"ם 260 ב-8 בדצמבר 1948 ונכנסה לתוקף ב-12 בינואר 1951, בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה. האמנה נוצרה על ידי רפאל למקין, עורך דין יהודי ואזרח בלארוסי, שהיגר לארצות הברית וחקר את הנושא של רצח עם. למקין שטבע את המושג "ג'נוסייד", היה נחוש בדעתו לגבש מסמך רשמי שיעזור במניעת מקרי הג'נוסייד ואף יעניש את מבצעיו, ולכן הגיש לעצרת האו"ם את מסקנותיו, שנבעו בעיקר מחקר מקרי רצח העם הארמני, השואה והשמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה.
האמנה קובעת כי "רצח עם" הוא הרג בני אדם או פגיעה חמורה בהם, בגלל השתייכותם לקבוצה לאומית, אתנית, דתית וגזעית, ומתוך כוונה להשמיד השמדה גמורה או חלקית את חברי הקבוצה, ללא קשר לאשמה אישית.
ישראל הצטרפה לאמנה ב-17 באוגוסט 1949 (המסמך שלפנינו) ואשררה אותה ב-9 במרץ 1950. חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950 התקבל בכנסת ב-29 במרץ 1950.
טרם קבלת האמנה בעת התרחשות פרעות, אסור היה למדינות להתערב בענייניה הפנימיים של המדינה. ניסוח האמנה, לראשונה בהיסטוריה קבע את העיקרון המעשי, כי כאשר מתרחש רצח עם במדינה כלשהיא, כל המדינות החתומות מחויבות לפעול באופן אקטיבי על מנת למנוע אותו ולהביא את המצבעים לדין. יישום האמנה בחוק שנחקק בישראל יושם הלכה למעשה במשפט אייכמן כאשר הוא הואשם בסעיף של "השמדת עם".
[12] עמ'. (מספור העמודים רציף 54-74 מספרי ה"רשומות"). נייר חום. מצב טוב - טוב מאד.
