שני פתקים מודפסים - יידיש וגרמנית, למילוי על ידי ההורים לרישום בנם לבית הספר בגטו לודז', מטעם "שול אפטיילונג" - מחלקת בית הספר בגטו לודז' - דער עלטסטער פון די יידן אין ליצמאנשטאט.
הנוסח המודפס מטעם 'מחלקת בית הספר בגטו ליצמנשטדט': "אנו מודיעים כי בשנת הלימודים 1941/1942 בנך / בתך לומד בבית הספר... רחוב מס'... שיעורי בית הספר יחלו ביום... ההורים מחויבים להבטיח שילדיהם מבקרים בקביעות בבית הספר... הערה: על הילד להציג מכתב זה להנהלת בית הספר עם הגעתו לבית הספר". הודפסו חודשים ספורים לפני שכל בתי הספר בגטו נסגרו!
תכניתו של רומקובסקי ראש היודנראט בגטו לודז', היתה להקים בגטו רשת ענקית של בתי ספר, למרות מצבם הגופני ההולך ומדרדר, וחוסר הביטחון של ילדי הגטו. הוא הקפיד כי ישמרו על סדר יום לימודי, וכל ילד חויב להיות רשום בבית ספר כלשהוא. לצד בתי הספר הרגילים הוא הקים בתי ספר לכל סוגי הילדים בגטו - מערכת החינוך כללה בית יתומים, בית ספר מקצועי, שני בתי ספר תיכוניים, בית ספר דתי, מחנות יום ובתי ספר יסודיים, וכן בית ספר לילדים מפגרים ואף מוסד סגור לנוער עבריין. הייתה זו מערכת החינוך מהמאורגנות ביותר בהשוואה לשאר הגטאות כולם. הפקודה הגרמנית לפיה על כל בתי הספר העבריים בלודז' שבהם למדו 90% מהתלמידים היהודיים, לעבור לתוך הגטו אף הגבירה את הצורך בארגון המוסדות. עם זאת מערכת החינוך לא החזיקה מעמד לאורך זמן. לילדים ולנוער היתה דרושה גבורה רוחנית רבה להתמיד בלימודים בתנאי הרעב האיומים ששררו בגטו ובצפיפות הרבה בחדרי הלימודים. הילדים היו באים לבית-הספר רעבים, ללא בגדים חמים וכמעט יחפים. בשנת הלימודים הראשונה למדו בבתי הספר בגטו כ-11,000 תלמידים, אך עם הזמן חלה ירידה משמעותית, ועד מאי 1940 למדו רק כ-7,300 תלמידים. תחילה היה ניסיון לקיים את מערכת החינוך כפי שהייתה לפני המלחמה, אך מהר מאוד הפכה הזנת הילדים אחד מיעדיה העיקריים. כבר בתחילת 1941 נסגרו חלק מבתי הספר בגלל המחסור במבנים בגטו, ואחרי חופשת הקיץ נסגרו כל בתי הספר.
16x9 בקירוב. מצב טוב מאד.
