Erlebnisse eines politischen Gefangenen im Konzentrationslager Buchenwald - חוויות של אסיר פוליטי במחנה הריכוז בוכנוולד, מאת Alfred Bunzol - דיווח אודות מחנה בוכנוואלד אשר נכתב בשטח המחנה עצמו לאחר פלישת כוחות בעלות הברית. הוצאת Thuringer Volksverlag G.m.b. h ויימאר 1946. גרמנית.
עדות של אסיר מחנה בוכנוואלד שנכתבה במחנה עצמו עם שחרורו בידי כוחות הברית. בשונה מאסירים אחרים שבאופן טבעי ביקשו להיטיב את מצבם לאתר את בני משפחותם שנותקו מהם במלחמה ולהתחיל בחייהם החדשים, אלפרד החליט לשבת ולכתוב באופן מיידי כבר במחנה עצמו, את הקורות אותו מיום שנתפס בידי הגסטפו ביולי 1937 ועד שחרורו ממחנה בוכנוואלד על מנת לשמר את הזיכרון טרי כמה שיותר, ולבל ישתכחו הדברים בחלוף הזמן. אלפרד הינו אחד מלוחמי ההתנגדות ששהה בבוכנוואלד בזמן הארוך ביותר - החל מהקמתו ועד שחרורו בידי בעלות הברית בתקופה של 8 שנים!
המחבר נעצר ביחד עם 600 עצורים במשאיות סמויות של הגסטפו באשמת פעילות התנגדות, ונלקח לבוכנוואלד שבאותם ימים עדיין נקרא אטרסברג (עוד לפני שהוקם המחנה כמחנה ריכוז נקרא אטרסברג על שם הר המורד הצפוני למרגלות ההר עליו שכן). במקום היו כבר שלושה צריפים שיועדו למפקדי האס אס, ומיד בהגיעם שמעו נאום של "אסור, אסור, אסור" מהפושע הנאצי הקמן, כאשר מפקד המחנה הידוע לשמצה קוך כבר נוכח בעצמו במקום. המקום היה מגודר בגדר תיל זמנית והאסירים ישנו על רצפת עץ חשופה.
אלפרד היה מקבוצת האסירים הראשונה שהגיעה למחנה עליה הוטל למעשה להכשיר ולבנות את השטח למחנה ריכוז. קוך עצמו פיקד על האסירים שעליהם הוטלה מלאכת הבניה המפרכת. על האסירים הוטל לשבור אבנים לשם בניית בתי הקצינים, וכפי שמעיד אלפרד כבר באותו שלב אלפים נורו ונהרגו או מתו מתשישות כתוצאה מעומס האבנים שלא ניתן היה לעמוד בו.
אלפרד משתף בלבטים שרצו במוחו באותם הימים. הוא כבר אז הבין בדיוק לאן זה הולך וכי הסיכויים לצאת בחיים מהמחנה קלושים. הוא גמר בדעתו לפגוע במפקד האס אס עם הגרזן איתו עבד בידיעה שכעונש הוא יוצא להורג באופן מיידי על מעשהו, אלא שברגעים האחרונים חברו הניא אותו מלעשות זאת - "הם יהרגו 50 אסירים לאחר שיהרגו אותך", במחשבה שנייה הוא כותב: "ויתרתי על החלטתי, לא כדי להציל את חיי, אלא את של חבריי".
אלפרד מתאר את הרעב הנורא במחנה: "האדישות כלפי החיים היתה נוראית, הרעבים הסתערו על כל פח עם שאריות אוכל, קליפות תפוחי אדמה, פסולת סלק וכדו'... ערב אחד נודע לנו במסדר כי שני אסירים מתו משום שאכלו פסולת אשפה...". עם זאת הוא מציין תופעה מדהימה של התמודדות עם הרעב של האסירים, הם הקימו קרן קולקטיבית אשר חלקה את המזון באופן שווה, כאשר הנזקקים ביותר קיבלו את המנות הראשונות, והיתר התחלקו בשאר. ככל שכוחה של גרמניה הנאצית עלה, כך המצב בבוכנוואלד נעשה חמור יותר ויותר. העונשים והעינויים הוחרפו, ומראות הזוועה נעשו קשים יותר ויותר.
בין היתר הוא מספר על גל המעצרים הנרחב ושילוחם של אלפי היהודים לבוכנוואלד לאחר רצח הדימפלומט הגרמני ארנסט פום ראט - תקרית שהביאה לפרוץ ליל הבדולח. הנאצים עצרו אלפי יהודים בגרמניה, ובבוכנוואלד עצמו הוקמו במהירות חמשה מחנות ארעיים לכ 15,000 יהודים. רבים מהם איבדו את שפיותם כבר בימים הראשונים במחנה בשל ההתעללות הנאצית חסרת המעצורים. מכאן עובר אלפרד לתאר את קיץ 1940 בו חוסלו יהודים רבים, והרעב הוחרף במחנה.
התיאורים של מה שהתרחש בבוכנוואלד בספר מופיעים בצפיפות וניכרת מאד ההשתדלות של אלפרד לכתוב במהירות את כל אשר בזכרונו. התיעוד המפורט כולל עשרות שמות של אסירים ומה נעשה עימם על בסיס יומי, תאריכים, ופרטים מדויקים אודות אינספור הוצאות להורג שביצעו הנאצים במחנה, האופן האכזרי בו בוצעו, משך הזמן של כל הוצאה להורג כזו, תגובות של אסירים שבעצמם נענשו על שהעזו לעשות פעולה "אסורה", מעצרים המוניים שביצעו הנאצים של קבוצות שהובאו למחנה ו"טופלו" כיחידה אחת, וניכר בכולם הזיכרון הטרי של מי שהיה עד לאותם המאורעות הקשים ומפרטם לפרטי פרטים.
אלפרד מתעד גם את השבועות האחרונים במחנה וכל מה שהתרחש בו תחת השפעת כוחות הברית המנצחים שהתקרבו יותר ויותר. אלפי אסירים ממחנות ריכוז במזרח ובמערב פונו והובאו לבוכנוואלד, והנאצים עשו כל מאמץ לטשטש את עקבות ההשמדה. הם פינו במהירות גופות מתים שפשוט התגלגלו מהרכבות החוצה בעת שהגיעו למחנה, והחלו בפינוי מהיר של המחנה, כל אסיר שלא הצליח להתפנות בכוחות עצמו פשוט נורה במקום. במקביל נעשתה פעילות נגד של אסירים מתנגדי הפאשיזם שהאטו במכוון את תהליך הייצור במחנה כדי להקשות על הנאצים בביצוע הפעולות. ב 11 באפריל כאשר מטוסי בעלות הברית כבר חגו מעל המחנה קרא רמקול המחנה לכל אנשי האס אס לעזוב מיד את המחנה, כשהירי לכיוון המחנה מצד בעלות הברית התקרב יותר ויותר, כשקבוצות של אסירים השתלטו על נשק והחלו בעצמם להרוג באנשי האס אס. באותם רגעים "היינו חופשיים ורצינו להוכיח לעצמנו שאנו ראויים לחופש" הוא כותב. עד השעה 10 בבוקר יום המחרת קבוצות האסירים החמושות תפסו למעלה מ 100 אנשי אס אס. המנוני הלאומים השונים החלו להיות מושרים בפתחו של כל בלוק על פי האסירים ששהו בו, והקצין האמריקאי נשא דברים באוזניהם של האסירים שזה עתה שוחררו. אלפרד עצמו היה שותף גם בבנייתה של אנדרטת הזיכרון הראשונה שנבנתה לזכרם של הנספים בבוכנוואלד.
45 [1] עמ'. מצב טוב מאד.
