הכל בכל, חוברת נדירה שהוציא קיבוץ חולתה לרגל השנה החדשה העוסקת במצבו של הקיבוץ והתפתחותו בשלל תחומים - כ"ט אלול תש"י 11/9/1950. הדפסת סטנסיל עם איורים צבועים ידנית.
החוברת פותחת בברכת שנה טובה לחברים "שיעבדו הרבה וטוב, שיקלטו הרבה עולים, שיגדילו את המשק", לאחר מכן "ברכה למשקנו החי" - ברכות למשק הקיבוץ שיגדל, "ברכה לדייגים" - (ענף הדיג של הקיבוץ התפתח מאד, ובאוקטובר 1939 הקיבוץ היה אחראי ליותר ממחצית שלל הדיג העברי בארץ ישראל), לאחר מכן ברכת שנה טובה לחברי הגרעין - "שתלמדו הרבה עברית... ובכל השנים הבאות תאהבו את חולתא ותשארו בה...", ברכה לנוער. וכן "ברכה למדינה" - "אני מברכת אותך שהעולים יקלטו בך ויעבדו בך בשמחה וברצון, שכל הילדים בארץ יקלטו ילדים עולים וילמדו אותם עברית... מי יתן ולא יהיו מלחמות בארצנו... וישרור שלום בינינו ובין שכנינו. ולבסוף שנחליף את האוהלים והצריפים של העולים בבניינים יפים". לאחר מכן תחת הכותרת "חולתא במספרים" מובא תרשים של מספרם של חברי הקיבוץ לפי החלוקה, "חברים", ילדים", "זמניים" ו"נוער". בפרק "חיינו החברתיים" על חיי התרבות בקיבוץ, ולאחר מכן פרקים על "ניקיון ובריאות", ו"זהירות וביטחון" - "כל לילה שומרים במחנה 4 שומרים... למשק יש רק 6 כניסות ראשיות אבל המון פרצות בגדר (האם זה נקרא בטחון?)...", ולבסוף "בסכום הדברים".
קיבוץ חוּלָתָה (חולתא) קרוי על שם אגם החולה שבגליל העליון. הקיבוץ הוקם הוקם על ידי חברי הנוער העובד, המחנות העולים והנוער העולה מגרמניה שקבלו הכשרה בתל חי. באוגוסט 1942 חכרה הקבוצה את אדמות דרדרה שממזרח לימת החולה מידי הקרן הקיימת לישראל ופלוגה של 25–30 מחברי הקבוצה התיישבה במקום שהגישה אליו הייתה בסירות בלבד. ביולי 1947 הועברה הנקודה בדרדרה לידי קיבוץ איל. בהצבעה בין החברים שנערכה באוגוסט 1943, הוחלט ברוב קולות לבחור באדמות תלל, הסמוכות מאוד למקום הזמני. בסוף 1945 החלה בניית יישוב הקבע, וב-1946 עבר הקיבוץ למקום. מאז ייבוש החולה ב-1958 עבר הקיבוץ לפרנסה מחקלאות ומתעשייה, ובשנים האחרונות גם מאירוח ומיזמויות עסקיות שונות.
חוברת נדירה. איננה מופיעה בספריה הלאומית.
11 עמ'. מצב טוב מאד.
