The Camp of the Slow Death - מחנה המוות האיטי, מאת האסיר היהודי Jean Jacques Bernard. הוצאת Victor Gollancz LTD - לונדון, 1945 - מהדורה אנגלית ראשונה. עדות ראשונה על רצח המוני של יהודים במחנות המוות. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית הנדירה.
"אחד מחברי אמר לי "אף אחד לא יאמין לנו", אני מצדי כתבתי רק את האמת... אלה שראו אותי גופה מהלכת בשבוע שלאחר שחרורי יש לי הרושם שהם פגשו לפתע במציאות שעד אז היתה רחוקה מליבם... האובייקטיביות היא החובה הראשונה שלי בעדות זו...". מדברי המחבר בפתח הספר. בעמוד שליד השער מופיע תצלום של המחבר כפי שצולם ביום שחרורו מממחנה קומפיין ב 13 במרץ 1942.
עדותו של המחזאי היהודי הצרפתי ז'אן-ז'ק ברנרד [1888-1972] בנו של המחזאי טריסטן ברנרד. ז'אן נתפס בידי הנאצים ונלקח למחנה קומפיין -רויאליו (Compiègne-Royallieu) בדצמבר 1941. הוא שרד את המחנות וכתב את העדות שלפנינו פחות משנה לאחר שחרורו. בדצמבר 1941 שני חיילים גרמנים הופיעו בביתו, הפרידו אותו מאשתו וילדיו ופקדו עליו להתייצב במשאית שחיכתה למטה תוך 10 דקות, תוך כדי איסוף יהודים מדירות סמוכות. בסוף אותו הלילה הוא נלקח לחקירת הגסטפו ביחד עם קבוצה גדולה של יהודים שהגיעו מכמה ערים בצרפת, שאת חלקם הכיר, שלאיש מהם לא היה מושג באשמת מה הם נתפסו. בין הנחקרים היה גם רנה בלום אחיו של לאון בלום. ברנרד מתאר באריכות את אותה חקירה שנחתה עליהם בהפתעה גמורה וכותב: "מעולם לא ראיתי כל כך הרבה יהודים מרוכזים במקום אחד".
הנאצים לקחו אותו למחנה קומפיין, ובמשך חודשים ספורים של שהות במחנה בתנאי גוף קשים איבד כמחצית ממשקלו. בעדותו הוא מספר לפרטים את כל הקורות אותו בקומפיין באותם חודשים. הוא שרד את החורף הקשה של שנת 1941 בקושי רב במסדרים ארוכים שהתקיימו מדי יום בטמפרטורה של 15 מעלות מתחת לאפס, כאשר הרעב והקור הכניעו כמה מחבריו הטובים, ואף הוא עצמו מספר על כמה פעמים שהיה כפסע מהמוות, וברגע האחרון ניצל באמצעות מנת אוכל שהשיג, וטובות הנאה שונות שהגיעו כשהיה על סף אפיסת כוחות. ברנרד מתאר באריכות את חיי היומיום בקומפיין, עבודות הכפייה, הרעב, והזוועות שביצעו הנאצים.
ברנרד שוחרר תודות להשתדלותה של אשתו אשר מיום שנתפס עשתה כל שביכולתה על מנת לשחרורו. היא הכירה רופא מבחוץ שהכיר רופא גרמני מהמחנה ובאמצעותו שוחרר ברנרד לטיפול בבית חולים מחוץ למחנה, ומשם למעשה יצא אל החופש. על טופס השחרור שלו שנכתב בהמלצת אותו רופא גרמני נכתב: "לא מתאים לחיים במחנה".
מיד עם שחרורו, כבר בחודש מרץ 1942 החל לכתוב את העדות המפורטת שלפנינו, משום שמטרתו העליונה היתה לפרסם לעולם את הזוועות היומיומיות המתרחשות במחנות מהר ככל האפשר, על מנת לנסות לעצור את הזוועה. כאשר הספר יצא לאור בצרפת בסוף 1944 היתה לספר תהודה רבה - העיתונות הצרפתית כולה צטטה קטעים מהספר, והוא זכה לתגובות רבות בצרפת כולה. היה זה הפרסום הראשון שראה אור בצרפת בו מפרט אסיר יהודי את האופן הנורא בו רצחו הנאצים יהודים על לא עוול בכפם, ואת ההתרחשות היומיומית במ"מחנה ריכוז גרמני" תחת פיקודם של הנאצים. זוהי המהדורה האנגלית הראשונה שתורגמה מצרפתית בידי Edward Owen Marsh.
132 עמ'. מצב טוב.
