תקנות עדת הספרדים בחברון - ראש חדש שבט תרצ"ז [1937] - מודפס במכונת כתיבה ומשוכפל בסטנסיל.
תקנות שנקבעו בירושלים ליישוב הספרדי במטרה להשיבו חזרה לחברון לאחר שבפרעות תרפ"ט כמעט שלא נשארו יהודים בחברון. בין התקנות המופיעות: "פלטרין החברה הוא באפן זמני בירושלם ויועבר לחברון כשהישוב היהודי ישוב לשם, מטרות החברה הן: ... להשיב לקהילת חברון פליטיה אשר עזבוה מחמת דוחק העתים ולספק להם כל צרכיהם הרוחניים והדתיים... לבחור ברב ראשי ולארגן מחדש את הרבנות ובתי דין צדק... לשמור על קברות הקדושים ושאר מקומות הקדושים שבחברון... החברים: כל יהודי ספרדי למעלה מגיל י"ח שנה שהוא תושב חברון או היה תושב חברון יכול להתקבל כחבר לחברה... פעם בשנה תתכנס אסיפה כללית של החברה...".
בשנת תרפ"ז (1927) היו הקהילה האשכנזית והספרדית מיוצגות בוועד שנקרא "ועד הכללי להעדה העברית המאוחדת בחברון". בנשיאות הוועד עמדו הרב מאיר שמואל קשמיר והרב יעקב יוסף סלונים. אב בית הדין של עדת הספרדים האחרון בחברון עד לפרעות תרפ"ט היה הקדוש רבי חנוך חסון [תרכ"ז-תרפ"ט 1867-1929]. בפרעות תרפ"ט, נרצחו רבי חסון ורעייתו קלרה בביתם במהלך טבח חברון. שלושה ימים לאחר הטבח החליטו השלטונות הבריטיים לחסל את היישוב היהודי בחברון. שרידי הקהילה היהודית בחברון הועברו לירושלים, וכן גם ישיבת "כנסת ישראל" הלא היא "ישיבת חברון" המפורסמת. רכושם ובתיהם של היהודים נבזזו בידי הפורעים. בית הדסה הוסב על ידי ערביי חברון לבית ספר לבנות, בית הכנסת "אברהם אבינו" הוחרב ונבנה עליו דיר עזים. גם בית העלמין היהודי העתיק חולל ונהרס. היישוב היהודי בחברון חוּדש לזמן מה בשנת תרצ"א 1930 על ידי 36 משפחות ספרדיות שמנו כמאה שישים נפש. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת). במפרט התקנות שלפנינו נעשה ניסיון ראשון להשיב את העדה הספרדית לעיר בדמות תקנות לעתיד לבוא, לכשישוב היישוב הספרדי לעיר, מה שהתרחש בפועל רק לאחר כיבושה מחדש במלחמת ששת הימים ב 1967.
[2] דף. 33 ס"מ. כתמים קלים. מצב טוב.
